<h1>רבינו ירוחם מישרים נכ"ג ח"ד</h1>
<h2>דף מח:</h2>
גרסינן בסוף פ' השולח בעל בנכסי אשתו אמר אביי נקטינן דבעי הרשאה פי' ובנכסי צאן ברזל מה שעשה עשוי ואפילו עומדת וצווחת לפי שהגוף והפירות הם היום של בעל כיון שקבלן עליו ואין לאשה בהם אלא שעבוד כתובה בלבד אבל בנכסי מלוג אמרינן דצריך הרשאה דקנין פירות שיש לבעל בהן לאו כקנין הגוף דאמי ואם אין לו הרשאה יכול נתבע לומר לו לאו בעל דברים דידי את. ועוד פשוט שם דוקא דליכא פירי אבל איכא פירי מגו דאשתעי אפירי משתעי נמי אגופא ופרש"י מתי צריך הרשאה כשאין לו לדון עמו כלום בפירות שאין לו טענ' עם אותו הנתבע בפירות כלל אבל יש לו שום טענה עמו בפירות שתובע ממנו שום פירות מאותם הנכסים אינו צריך הרשאה דמגו שדן עמו בשביל טענת הפירות שהם שלו כמו כן דן עמו בגוף אף על פי שהוא של אשתו בלא הרשאה. וכתב הרשב"א דבעל בנכסי אשתו בלא הרשאה כשתובע ממנו פירות שאמרנו שדן על הכל בלא הרשאה הוי דינו כמו שני אחין או כמו שני שותפין שיש להם תביעה אצל אחד דמשתעי דינא בהדי אחד מהם ואם ישנה האשה אינה יכולה לבטל מה שטען בעלה אבל אינה בעיר יכולה לומר אלו הייתי שם הייתי טוענת בענין אחר וחוזר לדון עמה.
